הרב אלישע וישליצקי נפטר.
רק לכתוב כזה דבר נראה לי בלתי נתפס.
הרב אלישע, שברח מכל תואר והעדיף תמיד להקרא “אלישע מירושלים”.
הרב אלישע שידע להגיע למקומות הכי רחוקים ולפינות הכי מורכבות ולזרוע גרעינים. גרעינים תורניים וגרעינים משימתיים וגרעיני משפחות. גרעינים שפירותיהם ניכרים כבר עתה ועוד ימשיכו וישפיעו על המדינה.
הרב אלישע שיודע לכוון באור בהיר את העיקר והנכון והפשוט כל כך, והכל הכל יונק מתורת ארץ ישראל.
אדמו”ר לא מוכתר שנוסע אל תלמידיו ולא מחכה שיגיעו אליו. שהעמיד אלפי תלמידים ותלמידות בכל הארץ.
מגדלור שמורה דרך בסבך הסוגיות האמוניות, הציבוריות והלאומיות.
מאיר פנים ומשובב נפש. עמוד ציבורי, תורני להשען עליו.
בן קרית שמואל ובן קבוצת יבנה ובן ירושלים ובנה הנאמן של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל הממלכתית.
החלל שמשאיר הרב אלישע יחסר לכולנו באופן אישי אבל החלל שמשאיר משמעותי עוד יותר בימים אלו של בירור דרכה הציבורית של הציונות הדתית.
“חבל על דאבדין ולא משתכחין”