זכיתי לעבוד עם הרב אלישע קצת מעל שלוש שנים במהות בתי מדרש למורים.
כך הגדרתו הייתה עובדים ביחד לא שאני עובד אצלו. מעלה קצת מזכרונות שלי של הנהגותיו.
שנזכה ולו במקצת להמשיך את אורו הגדול והמיוחד.
*הרב אלישע וישליצקי זצ”ל.*
אלישע מירושלים כך היה מציג את עצמו כי באמת הרגיש בענוונותו המיוחדת שהוא “אלישע”ושייך לכלל עם ישראל ולכן הוא מירושלים שעושה כל ישראל חברים.
היומן של הרב לקביעת פגישות היה יומן שהכין בעצמו מדפי איי 3. כאשר השבוע היה מתחיל משבת ואח”כ שאר ימות החול. ללמדנו שכל השבוע יונק את כוחו משבת קודש.
הרב היה משתדל להקפיד להתפלל מנחה גדולה כי איך אפשר לחכות כל כך הרבה זמן ולא להתפלל.
כאשר היינו צריכים לקבוע פגישות או שיעורים אם הזמן היה קרוב למנחה היה אומר קודם נתפלל נקבל כוחות חדשים ואז נוכל לקבל החלטות .
וכנ”ל לגבי פגישות שהיינו צריכים לתאם ביום חמישי לשבוע לאחר מכן היה דוחה לקבל החלטות לאחר שבת כי נקבל כוחות משבת.
אין שיעור עם הרב אלישע אלא יש לימוד משותף כי הכח הוא מהציבור.
נהג המונית שלו היה המנהיג שלו .
אין קושי יש מורכבות ,אתגר.
כל החיים לא נועדו לחוות דיעה עליהם אלא לפעול ולברר מה המשימה שלי .
משפחות שכולות ומתיישבי גוש קטיף היו אצלו בראש בלב ובנשמה והיה נוסע שעות רק כדי לפגוש משפחה שכולה, להשתתף באזכרה או להעביר שיעור בגוש כדי להתחזק ולקבל כוחות כך היה מגדיר את מטרת נסיעתו.
בתקופת הגירוש היה נמצא בגוש ימים כלילות ולפעמים היה נוסע פעמיים ביום לגוש מירושלים .
זוכר מקרה שחזר מהגוש כדי ללמוד עם הבן שלו משניות כי הבטיח לו ובתום הלימוד חזר לגוש.
כל מי שביקש פגישה איתו בין אם זו הייתה קומונרית , רב חשוב,חייל, סתם אדם /נער בצרה בהתלבטות היה מקבל את אותו יחס עם חיבוק לחיצת יד ומאור פנים כאילו הוא האדם היחיד שהרב אלישע מכיר וכרגע האדם שהרב נפגש איתו הרגיש שכל עולמו של הרב אלישע זה הוא.
כשהיו קוראים לו מרחבי הארץ להשכין שלום בין אנשים ,קבוצות שפועלות בעיר אם הייתי שואל איתו לאן ולמה הוא נוסע היה עונה שנוסע לנסות לעזור לאנשים לראות איך הם יכולים לשתף פעולה ולעבוד יחד.
היה רגיל לומר אנחנו לא עיתונאים שמחווים דיעה מבחוץ. אנחנו צריכים להבין מה המשימה שלנו ולפעול.
אין סיכוי או לא ריאלי לא היה במונחים שלו, אנחנו צריכים לפעול וה’ יעשה הטוב בעיניו.