באתי להתחזק

בצוק איתן נסעתי פעם להרצאה באזור נחל עוז, אחרי ההרצאה שהעברתי, שמעתי שירה מאיזה מקום רחוק. הלכתי וראיתי שם את הרב אלישע עם עוד קבוצת רבנים. הרב אלישע ראה שבאתי עם רכב ואמר לי – אני חייב להעביר שיחה לאיזה גדוד שביקשו ממני אבל עכשיו הם לא עונים לי. אולי ניסע לחפש אותם? ניסיתי להניא אותו מזה בטענה שזה רחוק, אבל הרב אלישע הפציר בי ונסענו לחפש אותם.
בדרך עברנו ליד מאהל יחסית ריק, וחשבנו שאולי זה המקום. ירדתי מהאוטו. ישב שם בחור בכניסה ליד ציליה עם ברוס הפוך ולובש גופיה, עם קעקוע על היד וחצי ב’, נראה מילואמניק, עם סיגריה ביד מכין קפה. ניגשתי אליו ושאלתי אם זה הגדוד שאנחנו מחפשים. הוא הרים את העיניים ואמר – ‘לא, זה לא הגדוד הזה. ובכלל, אנחנו לא צריכים רבנים שיחזקו אותנו, אנחנו מספיק חזקים’. אני קצת הזדעזעתי מהתגובה, אבל עוד לפני שהתעשתתי נפתחה הדלת של האוטו והרב אלישע יצא החוצה.
הרב אלישע ניגש לאותו בחור, נותן לו צ’אפחה על הכתף, ואומר לו בקול – אחי, אחי, לא באתי לחזק, באתי להתחזק. הבחור היה המום והרב אלישע שאל – ‘עושים את המשימות? עושים אותם בשמחה? מכים באויבים’? והוא עונה לרב – ‘כן, כן!’. הרב אלישע חיבק אותו ואמר לו – כל הכבוד, תודה, אין לך מושג כמה חיזקת אותי. ואז הוא חוזר לאוטו. הבן אדם חייך חיוך רחב, כולו מלא חיות.
כשנכנסתי חזרה לאוטו, הרב אלישע היה טרוד ולא הבין איך הבחור יכול היה לחשוב אחרת – ‘באתי לחזק?! איך אנשים יכולים לחשוב שבאתי לחזק?! באתי להתחזק’!

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *