בשיפולי גלימתם של הספורים
אני מבקש להוסיף תובנה.
אני משער שתכונתו המיוחדת של הרב אלישע היתה גאונות במידות.
[על משקל דברי הרב קוק בקובץ א תרעו (גאונות בצדקות) ובקובץ ג מ (גאונות בחסד)].
אני משער שכותרת זו ממצה את התיאורים של הענווה (במעשה ובדיבור) את היחס המופלא לזולת (במעשה ובדבור)
ועוד.
אנקדוטה אחת. (שתכתב בפרוטרוט ללא הסבר מבהיר).
כשלמדתי במרכז, שיעור א, לעתים בימי שישי בשעות הצהרים חלק מאתנו היה פונה לחיזוק הגוף – משחק כדורגל (משהו מאחורי הישיבה לצעירים).
פעם או פעמיים המבוגרים שבנו (שיעור ב או ג)הצליחו לשכנע את (הרב) אלישע להצטרף.
כשהכדור התעופף לרחוב ומישהו רץ להביא אותו – כל שאר המשחקים נתנו לעצמם מנוחה לרגע מן המשחק
לא הוא. שכיבות סמיכה ותרגילי מתיחה. חיזוק הגוף ואין מקום לבזבז זמן.
אבל המופלא ביותר בעיני (לפחות אז)
(הרב) אלישע מעולם לא הבקיע שער. תמיד מסר למישהו אחר.
גם כאשר עמד מול ‘שער ריק’ – פנה לאחור ומסר את הכדור לשחקן אחר.
גאונות במידות.