ערב עיון לרגל השקת ספרו החדש של הרב שרלו התקיים אמש. הספר – “חברה שלימה”, עוסק בצורת ההפרדה הדרושה בין גברים לנשים.

ערב עיון לרגל הוצאת החוברת “חברה שלימה” של הרב יובל שרלו, העוסקת במגמת ההפרדה ההולכת וגוברת בין גברים ונשים בציבור הדתי, התקיימה אמש על ידי תנועת ‘נאמני תורה ועבודה’. החוברת היא השלישית בסדרת חוברות “עצ”ה לדרך” בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, המבקשות לחדש את ההדיון והשיח בנושאי הליבה הציונים דתיים.

בערב עיון, התייחס הרב אלישע וישליצקי באופן פומבי, למניעים שהביאו אותו לחתום על מכתב הרבנים התומך במשה קצב. לדבריו, קצב ומשפטו אינם מעניינים אותו והוא ביקש להתריע מהשתלטות התקשורת ומערכת המשפט על החברה, “אגיד את ההרגשות שלי, הדבר שמטריד את מנוחתי בשבועות האחרונים, זה מידת ההשפעה הכמעט-משתקת של התקשורת על דרך השיח הציבורי.

“אפשר לפרש את המכתב כתמיכה, ואני לא מדלג על אפשרות זו”, מדגיש הרב וישליצקי, “אך לענ”ד היא לא הכרחית, ויש ללמד זכות. בעצם, הצירוף של המילה הזדהות ותמיכה במכתב הוא פועל ידה של התקשורת, והולך רכיל הוא הרבה יותר ממגלה דבר”.

“אני מוטרד ממערכת המשפט לא בגלל שאני נגדה. אני מוטרד מההשתלטות שלה שהיא לא תמיד בצורה טהורה, מבלי לכוון לשופט מסוים. שלושה ימים אחרי המכתב הזה שמעתי את אותה נערה בת 18 ששאלה מה עשה בית המשפט לדורס השיכור שדרס את אחיה. זה הרבה יותר חשוב ממכתב של 20 אנשים שמכונים “הזויים”. במובן של האחריות הציבורית של כולנו, לנסות לעזור לבית המשפט לחזור לפרופורציות שלו”.

הרב וישליצקי הדגיש ואמר, “תאמינו לי שעשרים הרבנים האלה לא מעניינים אותי, לא חתמתי בגללם, לא האיש מעניין אותי ולא המשפט שלו. מעשיו שיכול להיות שהם חמורים אם הוא אכן אשם בהם והיכולת שלנו לבער את הנגע הזה שלענ”ד בלי לשים את התקשורת במקום ובלי לשים את מערכת המשפט במקום, לא נצליח לבער את הנגע – אלה הדברים שטורדים את מנוחתי, ואני משתדל להגיד לחברה הישראלית: בואו נחזור לצניעות שלנו”.

ראש ישיבת ההסדר בפתח תקוה, הרב יובל שרלו, התייחס באירוע למגמת ההפרדה בין גברים לנשים, ולמניעים שהביאו אותו לכתיבת החוברת “חברה שלמה”, “עדיפה החברה המעורבת הגרועה ביותר שבה נשמרות הלכות צניעות המינימאליות ביותר, מול שיטוט באינטרנט על ידי מי שלא לקח חלק בחברה, והעדיף על פניה את הגלישה למקומות אסורים”.

“צריך להבין איך אנחנו חיים בחברה ציונית דתית, כאשר בתוך החברה יש עמדות שונות. בדרך כלל התחושה הבסיסית בשיח בין דתיים לחילונים היא שהדתיים אומרים לחילונים: ‘כיוון שאתם יכולים להתפשר אתם אלה שצריכים להתכופף בפנינו’, הנוסח הזה מחלחל גם לתוך הציונות הדתית. הדבר הזה יכול להשתנות, אבל יש אנשים שמסרבים לראות את עצמם כמי שיכולים להתפשר, זה תלוי בזהות העצמית שלהם”.

עוד הוסיף הרב שרלו כי “אין לנו על מי להלין אלא על האנשים ששותקים ורוב הטיעונים שלי הם כלפי הרוב הדומם. אם אתה חש בריונות אז יש שתי אפשרויות, או שאתה מחבל בזהות העצמית שאתה בעד להתפשר ואז אל תבכה, או שאתה רוצה להיות שותף בעיצוב הזהות ואז תתייצב. אני לא מוצא אפשרויות אחרות. כשיש לנו משהו שבוער לנו הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה לדבר עליו כי אז יש תחושה שעשינו משהו. כשמדברים על נושא לא עושים כלום, אם יש משהו שהוא משמעותי צריך להתייצב כמובן מתוך כלל השיקולים”.

“בכל מקום שאתם מוצאים את המילה אחדות היזהרו ממנה, כי בדרך כלל אם זה מאוחד אתה לא צריך להכריז על זה”.