מאת בנימין שיינברג.
השבוע קיבלתי ממספר חברים דברים מרגשים שכתב הרב ליאור אנגלמן אודות הרב אלישע וישליצקי.
“השמש אותה שמש, עולה במזרח ושוקעת במערב, הלבנה אותה לבנה, מתמעטת לקראת סוף החודש ומתחדשת לאיטה. הבריות אותן בריות הולכות לעמל יומן, ושבות לעת ערב אל ביתן … על הכול מלהגים בלי הרף וחדשות של שחרית מתיישנות בערבית, ורק על רעידת האדמה הגדולה אין איש מדבר.
פלא איך לא פותחים חדשות בדיווח על מצבו של הרב אלישע, אין רמז למלחמת החיים שלו בשלטי החוצות. ואולי אין להתפלא, מה לענוותן שכמותו ולשלטי חוצות …
אילו היה לי כוח הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר לכל קוראי העיתונים וצופי החדשות, לכל אותם שחייהם ממשיכים כאילו לא אירע דבר, שאירע גם אירע, שהעניו הירושלמי, שהיה מכתת רגליו מעיר לעיר ומעיירה לעיירה, מצפון לדרום, מתל-אביב לשומרון, בלא שכר ובלא תמורה, רק כדי להביא תורת ציון לבניה, העניו הזה אינו מהלך לאחרונה…
ואילו היו שואלים מה טיבו, הייתי מספר על תלמיד חכם שנזהר מן המחלוקת ומכל הדומה לה, שלעולם לא יפסול חכם שאינו מבית מדרשו, שידבר על אחרון התלמידים משל היה איש כערכו…
ועכשיו, מלחמה שקטה על חייו של איש שאיננו פרטי כל עיקר, שכל מעייניו נתונים לכלל, ובמלחמה הזאת זקוקים לכל אחד, עוד פרק תהילים, עוד קבלת מעשה טוב לרפואת הרב אלישע בן ברטה בלהה בתוך שאר חולי ישראל, והלוואי תתגלגל מידת הרחמים, כי אנו עורגים אל הרב אלישע, לתורתו ולמידותיו כצמא במדבר אל מים חיים.
אל נא רפא נא לו. כי חולת אהבה אני. ונפשנו קשורה בנפשו.”
הדברים נגעו ללבי. גם אני חש את אותה התמיהה, איך זה שהאדמה אינה רועדת, איך עולם כמנהגו נוהג. פרסמתי את הדברים בדף הפייסבוק שלי ולאחר כמה שעות קיבלתי בתגובה את הטקסט המדהים הבא:
“שלום לכולם, רצוני לשתף אתכם בחוויה מיוחדת במינה, שיכולה הייתה לקרות רק סביב דמותו של הרב אלישע וישליצקי שלנו, שיזכה בע”ה לרפואה שלמה. ביום חמישי האחרון התקבצנו כ-50 איש, תחת הכותרת ‘חברים של הרב אלישע’. המיוחד היה ששם היה מפגן אחדות שלא היה זמן רב כמותו, ובמקום שאין כמותו.
היו רבנים ממרכז הרב ובראשם הרב יעקב שפירא, ורבנים מהר המור ובראשם הרב מרדכי שטרנברג, רבנים מהקיבוץ הדתי, רבני קהילות, כמה וכמה ראשי ישיבות, וגם אנשי עשיה ואנשי שטח.
התקבצנו במקום הקדוש ביותר, בבית הכנסת של הרב גץ בתוך מנהרות הכותל, מול בית קודש הקודשים, לאמירת פרקי תהלים ותפילת מנחה, שלאחריה אמר הרב דני סטיסקין תפילה מיוחדת שחיבר לרפואת הרב.
רק זכותו של הרב אלישע יכולה הייתה לאחד את הכוחות לתפילה ייחודית זאת.
עכשיו צריך להמשיך להתחזק בתפילה ובאחדות הכוחות להוסיף בתורה ובתפילה לרפואתו, ושומע תפילות יישמע את תפילותינו.”
מי שכתב את התיאור הוא הרב יעקב ידיד מכרמיאל ומי ששלחה לי אותו הייתה בתו של אחד הרבנים המשתתפים. שאלתי אותה, “זה לפרסום?”, והיא ענתה “כן, לפרסום. כמו שהקריעה והפילוג לא נשמרו בשתיקה… וזה כאב מאוד לרב אלישע”.
כמה שהיא צודקת. כמה אנחנו אוהבים או מתפתים לדון על המחלוקות והפירודים, לכאורה זה מה שמעניין, זה מה שמביא רייטינג.
בואו נראה שאפשר אחרת. כמו שידענו לפרסם ולדבר ולדון על הפילוג, כך ויותר מכך נדבר על האחדות. מידה טובה מרובה ממידת פורענות, ומידה טובה היא דרכו של הרב אלישע, ולזכותו ולרפואתו נוסיף לדבר אחדות ולעשות אחדות.