פרעה הכביד את ליבו, עד כדי כך שלא יכל לשוב בתשובה. הוא לא היה מוכן לשמוע מה שמחוץ לו. התגובה הראשונה שלו לשליחות משה היתה: “מי ה’ אשר אשמע בקולו…לא ידעתי את ה’ וגם את ישראל לא אשלח”
אולי שורש הכבדת הלב, אי היכולת לשוב אל ה’ ולהתקדם היא הגאווה. כמו שאומר הנביא יחזקאל (כט ג) על דבר פרעה: ‘לי יאורי ואני עשיתיני’.
פרש רש”י: איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי…בחכמתי ובגבורתי הגדלתי גדולתי וממשלתי’.
זכינו שמורנו ורבינו הרב אלישע וישליצקי זכר צדיק וקדוש לברכה, שעלה ממנו בסערה, יעץ לנו בענייני העמותה וגם סייע באופן אישי למצוקות של רבים. בכנס הראשון שלנו (בקיץ תשע”ה) הדגיש את הבסיס לקדושה-צניעות שהיא נאמנות לעולם פנימי. והיכולת לטפל ולסייע לאחרים, וראשית לכל להתקדם בעצמך היא רק בענווה.
בתשובה לשאלה אם יש חשיבות ללכת לפסיכולוג דתי, ענה: החשיבות היא פסיכולוג עם ענווה.
הרב אלישע שהיה מורה דרך מיוחד, והסתלק ממנו בטרם עת, היה כולו נאה דורש ונאה מקיים- הגדלות עצומה, במידות מופלאות, ובראשן יראת שמיים אמיתית. ועטרת כולן הענווה המיוחדת.
השאיר לנו אחריות עמוקה להיות שליחים נאמנים, בענווה. נתפלל שנזכה ללכת בדרך זו, ובכך להתקדם ולמלא את שליחותינו.