הרב וישלצקי תוהה מדוע בין ההנחיות לעלייה להר הבית לא נכללת חובת ‘ואהבת לרעך כמוך’. הרב בן ישי מספר על המפגש עם צופיה בורובסקי.

כנס ייחודי תחת הכותרת ‘השיבה של עם ישראל אל ההיסטוריה’ התקיים (שלישי) בקריית ארבע ובו נשאו דברים הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת שבי חברון, האלוף במיל עוזי דיין, הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל הי”ד והרב אלישע וישליצקי.

ראשון הדוברים היה הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת שבי חברון, שעסק בעוצמתה של העשייה הציונית בממד ההיסטורי כלל עולמי. הרב אתרוג חרז בדבריו על גאולת עם ישראל גם את תקופת הגלות ואף את תקופת שלטון הרומאים, עד לימינו אלה.

הרב אתרוג הדגיש את הצורך לראות במהלך הציוני מהלך תיקון עולם ותיקון היסטוריה המתבצע באופן שיטתי וקבוע לאורכה של ההיסטוריה כולה. בדבריו הדגיש את ההבדל בין פשרנות לסבלנות. “סבלנות אינה ויתור על מילימטר. השיבה על ההיסטוריה היא משחק בחוקי המשחק של הטבע. בניית צבא נעשית שלב אחר שלב של חינוך, הכשרה וכו’. גם בתורה נדרש עמל של עשרות שנים כדי להתגדל בה. יראת שמים גם היא נעשית שלב אחר שלב בעבודה איטית מאומצת ומתמדת. זוהי טוויית גלימתו של משיח, חוט אחר חוט”.

“השיבה אל ההיסטוריה היא לדעת להודות לד’ על ההתקדמות קמעא קמעא. גם התפרצות של הר געש מתרחשת אחר פעילות טקטונית איטית עד שהדברים נראים כהתפרצות פתאומית”, אמר הרב אתרוג והזכיר את דבריו של הרב צבי יהודה קוק שדיבר על הצורך בעצבים של ברזל. “משמעות הדברים היא הבנת המורכבות של המציאות שבה העם מתחיל לקחת אחריות על עצמו, התארגנות מבנית, משפטית, תרבותית וכו’. הדברים מתקדמים באופן גרעיני. משהו במעמקי הנשמות אומר שבדור שלנו יש יכולת להכיל את הדברים”.

לאחר דבריו אלה של הרב אתרוג נשא דברים סגן הרמטכ”ל לשעבר, האלוף במיל עוזי דיין שטרם דבריו קיבל כשי את הספר ‘ספר חברון’ זאת עקב תרומתו להקמתה של תכנית ההוראה בקריית ארבע חברון לפני כ-16 שנה.

דבריו של דיין נסובו על הציונות החילונית והנתק שיצרה בין דור התקומה לדורות הגלות, נתק שהוביל לבורות הגובה מחיר בזהותו של עם ישראל כיום ובלכידותו כחברה מתוקנת ומתקנת. לדבריו של דיין יש לאכוף לימודי מורשת ישראל ולחזור אל הטיולים ברחבי הארץ. בפן הפוליטי מדיני אמר דיין כי “קיימת אי ודאות גדולה במזרח התיכון ובמציאות שכזו לא מוותרים על נכסי צאן ברזל. לא מוותרים על הצד הביטחוני. גבולות הביטחון הם הדבר החשוב כעת וגבול הביטחון המזרחי ההכרחי הוא בקעת הירדן. במצבים כאלה גם לא מוותרים על נכסים אמוניים אסטרטגיים וחברון הוא נכס אסטרטגי אמוני של עם ישראל”.

בהמשך הכנס נשא דברים הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל הי”ד שנרצחה עם בעלה אודי ושלושה מילדיה באיתמר. הרב בן ישי עסק בדבריו בתפקידם של הייסורים בתהליך שיבתו של עם ישראל לארצו.

הרב בן ישי דן בהבדל שבין ייסורים שנועדו לכפרה על חטאים לבין ייסורים מאהבה, ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולגלות בו את כוחו ואת היותו ראוי להתעלות נוספת.

לכל אלה הוסיף הרב בן ישי והזכיר את החשבון המיוחד של תקופת המלחמה כפי שביאר הרב קוק ב’אורות המלחמה’ כשכתב על אותם יחידים הנספים ללא משפט במלחמה. “משמעות הדברים היא שאינם נספים במשפט פרטי אלא בחשבון משפט כללי. במשפט כללי אלה מכפרים על אלה, וזהו חשבון הגאולה, חשבון החזרה של העם השב להיות עם. מאז חזרנו להיות עם חזרה בנו מסירות הנפש עבור העם כולו”, אמר הרב בן ישי וציין כי מסירות נפשם של הגדולים והטובים בתקופת הגאולה מזככת את העם כולו.

בהקשר זה סיפר על ביקור התנחומים שבו היה בביתה של צופיה בורובסקי, אלמנתו של אביתר הי”ד שנרצח בשבוע שעבר בצומת תפוח. במפגש זה אמר הרב בן ישי לצופיה ‘אינני מכיר את אביתר אבל אני בטוח שהוא היה אדם טוב ושאת חשה חיבוק גדול של העם כולו’. במענה השיבה לו בחיוך שזו אכן תחושתה ושזו אכן דמותו של בעלה המנוח.

“בייסורי כפרה האדם מתבודד בייסוריו שלו. לעומת זאת בייסורי האהבה יש תחושת אהבה, תחושת חיבור ושייכות. לכל זאת נוספת ההבנה שאותם שמתו על קידוש ה’ התעלו. נדרשת עמידה והתמודדות מול כל הרע שהצטבר בעולם ורוצה להחריבו ומאידך גילוי של הטוב שבעם ישראל, טוב שמתגלה יותר ויותר, מדרגה אחר מדרגה. רק מי שהוא כל כך טוב יכול להיפגש עם מה שהוא כל כך רע ולבטל אותו. בטוחים אנו שיש בכוחו של עם ישראל להוביל לנקודה שבה יתבטל הרע מהעולם”.

את הכנס חתם בדבריו הרב אלישע וישליצקי שהזכיר כי יום כ”ז באייר, ערב יום ירושלים, נצפה כבר על ידי הגאון מוילנה לפני כמאתיים שנה כיום מיוחד. היה זה כאשר אמר לתלמידיו שאמנם ימי ספירת העומר ימים קשים הם, אבל במסורת שבידו יש שני ימים שהם אין אחיזה לקליפות הטומאה ובאותם ימים יעשו ימים טובים וסעודות ופעולות לגאולת ישראל ובניין ירושלים. שני הימים הללו הם יום עשרים בעומר, שהוא יום ה’ באייר, ויום 42 בעומר שספירתו מלכות שביסוד, זהו יום כ”ז באייר.

בהמשך הדברים עסק הרב וישליצקי באופן בו נכון לברר מחלוקות בעם. זאת מתוך העיקרון ולפיו אם נחרב בית המקדש בעוון שנאת חינם הרי שהוא ייבנה מתוך אהבת חינם.

הרב וישליצקי דחה את הגישה העיתונאית לעיסוק במחלוקות, גישה המלבה מחלוקות, וקבע כי מדובר בקצף שעל פני המים, קצף שאינו מוסיף דבר לבירור האמת. לדבריו לעומת הקטנוניות של העיסוק בפרטים המפרידים יש להתאזר בגבורת אהבת האמת והשלום, ראיית החיוב שבכל צד ובכך להביא לאחדות אמיתית.

בהמשך הדברים אמר: “העובדה שהתכנסנו מהגלויות אינה מספיקה. חשוב הוא האופי והתוכן של שיבת ציון. הנביא דורש מאיתנו לתקן את מה שהוביל לחורבן הבית. איך יתכן שבין למעלה משלושים הסעיפים המורים כיצד יש להיכנס אל הר הבית אין את סעיף ‘ואהבת לרעך כמוך’? וכי את הזבחים אנו רוצים מבלי לתקן את שהוביל לחורבן ולגלות?”.

כנס ‘שיבת ישראל להיסטוריה’ התקיים על ידי תכנית ההוראה בעיר האבות שעל יד מכללת אפרתה בניהולה של יהודית קצובר, תכנית בה מתאפיין הלימוד בדגש על ערכי אמונה ברוחו של הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, על לימוד תנ”ך מעמיק ברוח חז”ל, וזאת תוך דגש על סוגיות חינוכיות המתאימות לדור הגאולה.

יוזמי האירוע מזכירים כי יום ירושלים הוא גם יום חברון ויום ארץ ישראל. קצובר מדגישה כי מתוך גישה זו מגבשות הסטודנטיות בתכנית ההוראה תפיסת עולם מלאה ושלמה באשר לאופן הנכון והבריא לחינוך ילדים ולתפקידה של האם בישראל. “תכנית הלימוד שונה מהמקובל. הלימוד בה הוא  באווירה של רוחב דעת. לא דעת הספקית כמותית אלא דעת איכותית הנבנית מתוך עיון מעמיק ויסודי בתורה הבונה את החיים ומרוממת אותם.כיום לומדות במכללה כמאה וחמישים צעירות מכל רחבי הארץ מדרום ועד צפון. כל אלה מתכנסות ללימודים ערכיים ומקצועיים בקרית ארבע במגמה להיות מורות הדרך והמחנכות של הדור הבא”.

קצובר רואה במכללה, בנוסף למגמותיה החינוכיות, גם אתגר קהילתי חברתי בהיות השיעורים שבמקום פתוחים גם לנשות קריית ארבע והסביבה

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/255623