פרידה, מילה קשה, הקיפאון בהר הזיתים לא עמד בחום הלבבות. מומחה בלרפא לבבות מומחה ב להשלים לבבות. על קברך שרו אחינו כל בית ישראל, איך תמיד דאגת לכל אחד, והתייחסת לכל אחד כאח וחיית את התפילה הזו. שרו על קברך “תפלה לעני כי יעטוף” . ומי כמוך חי בתודעת ענווה ובביטול מוחלט. אפילו בשעת קבורתך גרמת להתוועדות של געגוע פרדה רצון ותקווה. כשחברא קדיש ביקשו מחילה אם פגעו בכבודך. מיד עלתה בי תשובתך במאור פנים”אתם, פגעתם בי?” “כמה אני צריך להודות לכם” במאור הפנים המיוחד לך והדגשות הנפלאות, הנותנות תחושה נעימה כל כך. איך אפשר להיפרד מאדם כל כך גדול ועם זאת כל כך ענו? איך בכל יום חמישי לימדת בשעות הקטנות של הלילה, ואמרת שאתה רק חלק מהחבורה. איך כיתת רגליך לכל מקום, ושווים בעינייך בני עיר כבני כפר. צפון ודרום ירשת בכח אהבתך ומסירותך. לא ישיבה אחת הקמת אלא ישיבה של רבים, ישיבה אדירה שענפיה גדלים מכוחך. אני זוכר איך ידעת לשבת עם כל אחד ולתת לו תחושת חשיבות. איך חיברת חיבורים פלאיים. ולוואי ונדע. על קברך שרו ואמרו “בשעה שמלך המשיח בא”. ביום ההוא כשעמדו רגליו על הר הזיתים, יבקע ההר מקול השירה של כל הדורות המבקשים את שבקשת. טוב, אחדות, קדושה, אמת, כלליות ושמחה.
