כמה זכרונות שלי מהרב אלישע, שזכיתי לספוג מעט ממנו..
לפני כמה שנים היה יום פעילות של החמ”ד לעל יסודי, ולאחריו כנס שכלל הופעה ותוך כדי רבנים ואישי ציבור עלו ודיברו,
היה כבר מאוחר וכולם היו אחרי יום ארוך, אך האנשים שעלו לדבר האריכו בדיבורים, ודיברו כמתוכנן- אך מהצד של הנוער היה חוסר הקשבה והרבה רעש..
אני לא אשכח שהרב אלישע עולה לדבר ואומר משפט אחד-
“נוער יקר- חזקו ואמצו, ה’ עמכם”
(לא בטוחה שזה תוכנו המדויק אך משפט כזה)
לא משנה כמה הוא טרח להגיע, וכמה דברים היו לו להגיד,
הוא פשוט קלט את השטח והבין שזה יהיה הדבר הכי מדוייק עכשיו,
וזה היה חזק יותר מכל הדברים האחרים שנאמרו..
שמעתי אותו חוזר על הרעיון הזה כמה פעמים בתקופות של ימים נוראיים, הוא אמר שלדעתו צריך לפסק את הפסוק – “זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר- ‘החיים למענך’. אלוקים חיים”.
שנזכה להיות אנשים שמקדישים את החיים בשביל הקב”ה, שכל רצונם זה למלא אחר רצון ה’. שנכתב בספר של אנשים שחיים בצורה הזאת.
דבר שכל כך תאם את החיים של הרב אלישע, הפצת אור ה’ בכל מקום שבו הוא היה.