קצת מוזר לי לכתוב הרב אלישע *שלי*, הוא בכלל היה של כל עם ישראל. אבל יחד עם זאת הוא ידע להקדיש את הזמן גם לי, עוד אחד מיני רבים, ולתת תחושה שגם לי יש זכות לקבל מאורו המיוחד.
כמובן, שזה היה ברור שהוא לא מרגיש שזה משהו מיוחד. הוא בסך הכל ‘אלישע’ כמו שהתעקש פעמים רבות שלא יכנו אותו הרב.
ואני נזכר בליל פורים ירושלמי, אני קצת מבוסם מגיע לביתו, לשמוע את דברי תורתו המיוחדים לפורים.
אני לא זוכר כבר מה הוא אמר, אבל אני זוכר שהוא דיבר על ענווה, ובעיקר זוכר את ההרגשה שהכתה בי פתאום, הרגשה חזקה ובהירה שאני פשוט – גאוותן, ושיש לי עוד הרבה מה לעבוד. תחושה חזקה שעד היום חרוטה בתוכי, ועוזרת לי קצת לעבוד על מידת הענוה.
את הרב אלישע פגשתי בצמתים שונים בחיי, כי הוא פשוט היה בכל מקום… באולפנא של אשתי כשבא לשבות איתנו שבת, בלימוד עם ‘עמך בית ישראל’ בגדרה, בליל הושענא רבה בקדמת ציון, מדבר על בית המקדש ש’בין כתפיו שכן’ ומזכיר בדבריו את הענוה של הקב”ה… ואחר כך בתפילת מוסף שואג ‘מן המיצר’ בעוצמה של תפילה. איזו עוצמה היתה לו לרב אלישע. עם כל הענוה, הרכות והנעימות – איזו עוצמה!
אבל האמת, שהדבר שנחרט בי הכי עמוק היתה דווקא התקופה האחרונה של חייו. מצד אחד היה כל-כך כואב לראות את הרב אלישע מלא העוצמות מדדה על מקל ולוחש בקושי. אבל מצד שני, זו הייתה העוצמה החזקה ביותר.
למפגש זה זכיתי בהיותי אחראי על תלמוד תורה צהריים בגבעת זאב. פגשתי את הרב כשבא לעודד אותנו – מנהלי התלמודי תורה צהריים, וכמובן כשהגיע תורו לדבר הוא לא הבין מה רוצים ממנו, הוא בא הרי לשמוע אותנו, מי שבאמת פועל ועושה…
והמפגש האחרון איתו – כשבא אלינו לתלמוד תורה, בקיץ האחרון. הוא בא בשביל ילדים קטנים, שאת העומק של דבריו כנראה לא הבינו, רק רובד פשוט וטהור של ילדים. הרב אלישע עם כל עמקותו בא במיוחד, עם כל הקושי, כדי לתת להם כוח ועוצמה ללמוד תורה, וכדי לאפשר להם להיפגש עם גודל של תורה.
ואני עומד שם בצד, בין כל הילדים, ונדהם מהכוח שיש לאיש היקר שאיבדנו, איש שכינה את עצמו אלישע, כשכולנו ידענו שבמקום שאין איש – הרב אלישע יהיה, יאיר ויתן. וגם כשזה קשה ונראה בלתי אפשרי – הרב אלישע יתאמץ, ויכתת רגליו, ישען על מקל, ויסע מירושלים, לגבעת זאב, ומשם לשדרות, ומשם כנראה לעוד כמה מקומות שזקוקים לאור של תורה, שזקוקים לגדול.
וכל המפגשים הקטנים איתו במהלך השנים מקבלים עומק חדש, עוצמה חדשה, טהרה חדשה. קו ישר ועוצמתי של אמת שלא זזה ולא משתנה גם כשקשה, מאירה בטהרה של תום ילדות.
תהא נשמתו צרורה בצרור החים
ושנזכה אנחנו להמשיך את אותם חיים נצחיים שנטע בתוכנו