הרב אלישע של האנשים, של המשפחה, של כלל ישראל,של הענווה,של העוז, של……..

מה כותבים על אדם כל כך גדול שהלך? איך אפשר להכניס במילים את כל העוצמה הזו?
בלי כלום אי אפשר, ויהיה זה בבחינת ‘מעט המחזיק את המרובה’.

נספר על הרב אלישע של האנשים, שנוסע במיוחד מירושלים לשדרות וחזרה רק לתת לאיש אחד בשדרות חיבוק גדול. ועל כל האנשים שמצאו בביתו את ביתם.
ועל ההודעות ששלח לכולם לפני שבת,
ועל החיוך והעיניים המחייכות כשפגש אותך.

הרב אלישע של המשפחה, שבסוף כל סעודה שר לחיה אישתו, ‘תודה רבה לאמא היקרה על האוכל הטעים’.
וכשאביו מגיע לשבת, כמובן שמפנה לו את ראש השולחן, ומכבד אותו בכל.

הרב אלישע של כלל ישראל, שהתעקש שנשיר איתו ‘לב טהור ברא לנו’, ולא לי.
ושנוסע בכל הארץ להפיץ תורה ואמונה, גם בשביל 3 אנשים, גם אם זה בחצות הלילה.

וגם הרב אלישע שלימד אותנו בחייו על ענווה, תמיד בצד, נחבא אל הכלים, מקשיב ומחייך,
ובליל שבועות יושב בפינת מכון מאיר עם תרמוס של תה וגמרא ירושלמי, ואינו מוציא מילה, וכשאנו באים ללמוד איתו הוא סוגר את הספר ושואל בחיוך בלי מילים מה נרצה ללמוד יחד.
שרצה לשנות את השיר ‘אני ואתה נשנה את העולם’, ל-‘אתה ואני’.. האני כאן זה לא העניין.
זה אותו הרב אלישע של העוז, שאומר את דבריו בנחרצות, ולא מפחד לעמוד איתן לעומת שקרים וזיופים כשצריך.

נתגעגע לרב אלישע שלימד אותנו על תורת חיים, שסעודת שבת לוקחת 4 שעות כי מדברים בה על קודש וחול , על כלל ישראל ונפש האדם, ואין צורך לומר בסוף דבר תורה ייחודי, כי הכל זה דבר תורה.
נתגעגע לרב שלימד אותנו על אמון בחיים, ביושר האדם, בחירותו ובבחירתו החופשית.

נזכר בטבעיות של הרב אלישע, שכשבחופה שלנו נפלה ההגברה מהגשם החזק, וככל שהתגבר הגשם, הרב שמח עוד יותר, כיון שאין מחיצות של רמקולים מלאכותיים, וכולנו נרטבים יחד בגשמי ברכה.
נתגעגע לרב של הפשטות, שקורא לכל אדם ‘אחי’, ומעריך את אנשי ‘העיירות הטבעיות’, ומקשיב לכל שאלה ולכל אדם.

הרב אלישע של האהבה, שלפני סעודת שבת מברך גם את האורחים וילדיהם כאילו הם בניו,
זה הרב שמועך אותך בחיבוק מלב אל לב, ומברך ‘שהחיינו וקיימנו’ ששמח לראותך.

הרב שחיבר את כולם, שראה את הלב ולא את התחפושת ושנלחם נגד התיוגים החיצוניים של דתיים וחילוניים.

הרב שלימד אותנו בסעודות פורים על הבריח התיכון במשכן, שיודע להתגמש בשביל הכלל, ולהיות בטל עבורו.
פשוט לימד את עצמו, מהלב ולא מן השפה ולחוץ.

החיסרון גדול, והלב כואב,
אבל אולי נצליח להמשיך קצת את האור והגדולה ממנו,
בחיים.
כפי שהיה שמח בודאי.

יהי זכרו ברוך
אלעד