זכרונות אישיים מהרב אלישע וישליצקי / משה כהן, אלון מורה


המפגש הראשון איתו – תחילת אלול, לפני 24 שנה. יום חמישי, סביבות השעה 12 בלילה, שיעור ל-90 תלמידים משיעור א’ במקלט של ישיבת מרכז הרב.
הרב מתחיל את השיעור בקול נמוך (כמעט ולא ניתן לשמוע מי שלא יושב מקרוב..) ועם הזמן מגיעות השאגות שלא יכולות להשאיר אותך אדיש.
כל תלמיד שהרים את ידו לשאלה – הרב היה עוצר באמצע משפט ואפילו באמצע מילה והיה מתעקש לתת לתלמיד לשאול את שאלתו או להעיר משו. וכשהתלמיד פתח במילה “הרב” –היה עוצר ומתקן אותו, “אלישע”. (זה הצחיק אותנו בשיעור א’…)והיה מקפיד על זה.

בסיום כל חתונה / ארוע עם תזמורת – ניגש לנגנים ולוחץ את ידם / מנופף להם מתחת לבמה..

לחיצת היד העוצמתית.

ליל שבועות – יושב בפינה השמאלית הקידמית של בית המדרש (מרכז הרב). שקוע בלימוד בלי הסחות דעת. יושב ולומד בריכוז מיוחד.

פורים – משלוחי מנות מקוריים ומדליקים עם הדגש המיוחד של חיזוק המוכרים (עגבניות שרי מגוש קטיף/תוצרים מהשומרון…) היו שנים שזכינו ופתאום משום מקום נוחת אלינו באלון מורה משלוח מנות עם ברכה בכתב יד ותמיד עם הסיומת אחו”ה.

שבועות – לימוד כל הלילה. תפילת ותיקין. דרכו של עולם כולם ממהרים למיטה…אצל הרב אלישע, הפוך !! זה זמן ללימוד משותף…
עד היום (24 שנה אחרי ) משתדל לשבת וללמוד ככל שמצליח להחזיק בשעות האלו, מכוח אותו הלימוד..

לקראת סוף שנת תשע”ד התגבשה קבוצה של נבחרי ציבור שהיו צמאים לחיזוק של הרב. ליאור ליפשיץ ארח אותנו במשרדו בראש העין ושם היה שיעור שבועי של הרב. היתה אוירה ופתיחות מיוחדת של “חברים” ..

אמירות שלא נשמעו במקומות אחרים :
תשלום שכר שכיר בזמן
הקפדה על ציקים שלא חוזרים
הגדרה של דתי – לא רק בין אדם למקום…

בכל מקור שהזכיר בלימוד, הקפיד לציין את שם המסכת ובאיזה דף במדויק..

לאחר ששיתפתי את הרב בהתלבטות או בעצה/ ברכה – לקראת סיום היה מבקש לא לשכוח לבשר לו בשורות טובות.
לרקוד לצידו בשמחת בית השואבה / ליל פורים במרכז הרב, תוך כדי לחיצת ידו דקות ארוכות – מטען לחצי שנה.

כשהייתי מבקש ממנו ברכה במסיבת פורים היה עונה – “בוא נתכוון יחד למילים של השיר ” (שהתנגן )

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *