הרב אלישע זצ”ל היקר האהוב והאוהב.
איש של ענווה וקדושה.
זכיתי להיות תלמיד של הרב אלישע,
ואני רוצה לשתף אותכם קצת על דמותו המיוחדת, ועל האהבה שלו אלינו.
הרב אלישע היה דמות שלדעתי אין כמוה בעולם הרבני.
הוא חי את החיבור לשטח, את העם, את מה שמתרחש בכלכך הרבה מקומות וקהילות בארץ. מסתובב ללא סוף בכל פינה נידחת בארץ שרק תזמין אותו אליה ע”מ לחזק וללמוד תורה. גם אם באותו יום הוא יסע מירושלים לאופקים ואז לכרמיאל וחזרה לשדרות. מי שמכיר את הרב יודע שאלו היו הימים שלו.
אהבה מיוחדת הייתה לרב לפריפריה. הוא היה קורא לעירות פיתוח “עירות טבעיות”, עבורו הפשוט והתמים היה טיבעי. הרב היה איש של פשטות. בלי פוזה, בלי ‘לשחק אותה’. איש אמת.
בשנים האחרונות הרב נחשף עוד יותר לאור עקיבא ולפעילות פה, והוא התחיל להגיע לכאן יותר. העביר שיעורים רבים בישיבה, והשיא היה כשהביא את ישיבת מכון מאיר עם כלל צוות הרבנים והתלמידים כאן לעיר.
בסיום אחד משיעוריו באותה שבת, ראיתי אנשים עם אור בעינים כשהוא סיים לדבר. “…כזה רב תביאו לנו” אמרו בלב פועם ובעיניים בורקות “איפה יש עוד רבנים שמספרים סיפורים על הבן איש חי,הרב החיד”א והרב קוק”?! אמרו חברי בית הכנסת. באמת התורה שלו הייתה עסוקה כמו במי שמבקש לעשות חבורים כל הזמן, בין היחיד והיחד, הגוף והנשמה, בין החומר ובין הרוח – הכל ע”מ לתת כוחות ולהעמיק בתורה של ‘חבלי משיח’.
לא ברור למה זכינו דווקא אנחנו. הוא הגיע לכאן ממש בימיו האחרונים, מתוך מיטת חוליו כשהוא בקושי הולך,ובקושי מדבר. נוסע במונית ע”מ לנשום את האנשים פה בעיר. לספוג מהאוירה. הוא טען שזה נותן לו כוחות.
כשהרב מנשה הציע לו שתלמידי הישיבה יסעו אליו ושלא יטרח עד בנסיעה, הוא אמר שאין צורך, זה מאמץ גדול מידי שיבואו עד לירושלים…
הרב אלישע זצ”ל אהב כלכך את אור עקיבא.
ואור עקיבא, אהבה אותו.
לא יודע איך נוכל להשיב לרב על כל אהבתו והשקעתו אלינו. באמת הוא פעל בכזו ענווה שכלל לא הורגש עד כמה הוא משקיע למעננו.
אמן וניזכה לקחת ולו מעט ממידותיו ותורתו לחיינו ולקהילתנו.