נשארנו יתומים

הרב אלישע ומשפחתו היקרה ליוותה אותנו ואת כל תושבי גוש קטיף במשך תקופה ארוכה,לפני ואחרי הגרוש מגוש קטיף. כל פגישה איתו הייתה מרוממת ומיוחדת. חיבוק ה”דובי”שלו מכל הלב והנשמה ,עם דברי תורה וערכי א”י היו מחממי לב. אין מילים שיכולות להביע את גדלותו בצניעות ענקית. עם צאת השבת , לאחר הארוח,ילדיו עזרו בסידור הבית,זה מפנה אשפה וזו רוחצת כלים,הכל בשקט מופתי ובעשיה שאיש לא אמר להם מילה. ואז כאשר כולם מכונסים ברכב ,הרב אלישע היה אומר כייפק לדוד ציון וכייפק לדודה רחל. לא היינו משפחה אבל כך הוא קרא לנו תמיד וכך הפכנו למשפחה. ביום הגרוש הרב אלישע וחיה היקרה היו איתנו בארוחת הבוקר האחרונה ביום הגרוש, בשקט המיוחד לו ובאצילותו הוא דיבר ובעיקר חיבק את כולנו. לעולם לא אשכח את מבטו הכואב בבואם של כוחות הגירוש לביתנו .
קצת לפני שהיינו צריכים לעזוב את ביתנו, הרב אלישע וחיה הלכו לבהכ”ס,נתנו לנו להפרד לבד.
היכולת הזו להיות ולא להיות הייתה מדהימה. האבדה כ”כ גדולה, לא פגשתי בימי חיי אדם ככ צנוע, ענו וחבר של כולם. שום אגו,כולם בעיניו שווים, קבלת האחר במלוא מובן המילה . צמאון ענק לשמוע את ציון מספר על משפחתו. ואי אפשר שלא להזכיר איזה כבוד והערכה הייתה לו לחיה במיוחד,לילדיו ,יחד עם זאת כבוד לכל אדם באשר הוא.
הרב אלישע “נגע” בכל כך הרבה מעגלים, ועכשיו נשארנו יתומים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *