תמיד היה מדגיש את ההסתכלות הכללית בתור מדרגה עליונה הרבה יותר מההתכנסות וההסתכלות הפרטית, ובין השאר היה אומר לשנות ולשיר את מילות השיר ” יהי החודש הזה” בהוספת המילים “ויישמע בבית זה ובכל בתי ישראל קול ששון וקול שמחה”
מפני ענוותו הרבה, במשך שנים רבות לא הסכים שנקליט את שיעוריו
מפני ענוותו הרבה, במשך שנים רבות לא הסכים בשום פנים ואופן שנקרא לו “הרב”
כשהועלתה בפניו הצעה לשמש בתפקיד חינוכי משמעותי שדרש ממנו לעזוב את מסירת השיעורים בישיבת “מרכז הרב”, התייעץ על כך ארוכות עם כל קבוצות התלמידים שלימד, כאילו היו חבריו.
לאחר שהחליט להמשיך את שיעוריו בישיבה ולדחות את ההצעה שהוצעה לו סיפר שאדם יושב ועמל כמה שעות בשבת קודש על לימוד הגמרא, וכשמסיים ללמוד וסוגר את הגמרא, המחשבה הראשונה שעולה בראשו בעניין המדובר, היא ההחלטה שאותה הוא מקבל על עצמו.
היה מדגיש בפנינו שליל שבועות הוא לילה מיוחד שצריך ללמוד בו לימוד מיוחד
בהלוויית חמותו של הרב מגנס היו תלמידים רבים שליוו את המיטה לאורך רחוב הישיבה (בן דור- הרב צבי יהודה) ולאחר מכן חזרו לסדר ערב בישיבה כדי להימנע מביטול תורה. בשיעורו לאחר כמה ימים, העיר על כך הרב אלישע בחריפות לא אופיינית ואמר שהיה על כל התלמידים ללוות את הנפטרת להר המנוחות ולא לחזור לישיבה.
לחיצת ידו הייתה תמיד חזקה כברזל.
כשהתייעצו אתו שני תלמידים ביחס לתלמיד שהתרחק מקיום תורה ומצוות ומה יוכלו לעשות כדי לקרבו בחזרה , ענה ואמר שהתורה היא תורת אמת גדולה, ושלעיתים אנחנו לא יודעים איך להסביר ולהעביר לאחרים את כל הטוב שבה.
בענייני שידוכים אמר לא למהר לפסול, ואפילו אם הרגש לא מתעורר לקשר משמעותי במפגשים הראשונים .
כשעבר מדירתו השכורה לדירתו הקנויה, שמח על כך והדגיש בפנינו את ההבדל שבין השכירות הארעית לקניין הקבוע.
באחד השיעורים, כשאביו היה נוכח בבית במהלך השיעור, ביקש מכל אחד מאתנו בשקט, להתייחס לאבא ולברכו לשלום.
דרכו הייתה תמיד לחזק לעודד ולתת הרגשה טובה לכל אחד ואחד, וכך במהלך שנת האבל על אביו, בשנת תשנ”ה, כשלא יכול היה להשתתף בחתונות התלמידים באופן הרגיל, אמר לאחד התלמידים שהתחתן באותה שנה: ” דווקא אצל אלה שכל כך הייתי רוצה להיות בחתונתם, אני לא יכול להיות”.
כחלק מדרכו לעודד ולתת הרגשה טובה לכל אחד ואחד, פנה פעם לאחד התלמידים שלא בלט במיוחד ואמר לו : “ממך יצא בעתיד משהו גדול”.
היה מדגיש כל הזמן ש”אנחנו לא רוצים להיות בינוניים”.
כשנפתח בפניו פתח ללמד לא רק שיעורי אמונה, אלא גם שיעורי גמרא, שמח על כך מאוד ואמר שלפעמים הקב”ה מזמן לאדם מה שהוא מבקש ושואף אליו זמן רב.
