עד שתכלה הפרטיות


פעמים רבות הרב אלישע היה מזכיר לנו את דברי הגמרא בסנהדרין “אין בן דוד בא… עד שתכלה פרוטה מן הכיס”, ומציין לדברי ר’ ראובן מרגליות בספרו “מרגליות הים”, לפיהם רומזים חז”ל שבן דוד יבוא רק כאשר תכלה ה’פרטיות’. בדור של גאולה אנו נתבעים לרומם את המבט, להיחלץ מכל המסגרות הפרטיות  ולאמץ מבט כללי.
מעביר על מידותיו
כשאדם זוכה להגיע לאותו מבט כללי, קל לו יותר להיות ‘מעביר על מידותיו’. הגמרא במסכת תענית מספרת על תקופת בצורת שהיתה בימי התנאים:
“מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה.
ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים.
הוו מרנני רבנן.
יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו”.  
זמן רב לא ירדו גשמים, וכולם נשאו פניהם אל הגדולים שבדור שיבקשו עליהם רחמים. קם רבי אליעזר הגדול ונשא תפילה ולא נענה. עלה רבי עקיבא אחריו ואמר: ‘אבינו מלכנו… רחם עלינו’ ומיד התחילו לרדת גשמים. התחיל העם לרנן: מה קורה פה? רבי אליעזר הגדול, רבו של רבי עקיבא, עמד בתפילה ולא הצליח להוריד טיפת גשם, והנה, רבי עקיבא תלמידו, זועק ‘אבינו מלכנו…’, ומיד יורדים גשמים. הכיצד?
רבי אליעזר היה הגדול, הוא היה רבו של רבי עקיבא, אך מדרגתו היתה – דין, ולכן בתפילתו לא העביר על מידותיו, ותבע מה שמגיע בדין, הוא עמד לפני ה’ בתפילה ואמר: ריבונו של עולם, מדוע אינך מוריד לנו גשם, הלוא על פי דין מגיע לנו גשם!
רבי עקיבא, לעומת זאת, פותח במידה אחרת לגמרי, הוא עומד לפני ה’ בתפילה ואומר: ריבונו של עולם, אני מעביר על מידותיי, אנא ממך העבר גם אתה על מידותיך, אני יודע שלא מגיע לי, ובכל זאת אני מבקש כי אני יודע שאתה חנון ורחום.
העברה על המידות איננה בהכרח תוצאה של רכרוכיות וחולשה. אצל הרב אלישע למשל, מידה זו התגלתה מתוך גבורה פנימית.
הרב אלישע לא היה איש של מסגרות ותבניות, היתה לו חירות פנימית יציבה ומגובשת. היתה לו ענוה גדולה, אך יחד עם זאת עמדה ברורה ומוצקה מתוך אמת של תורה, גם אם אחרים חלקו עליו.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *