“הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום,רודף שלום ומקרבם לתורה ..”
כך פתח מורי ורבי הרב אלישע וישליצקי זצ”ל את פינתו האחרונה בערוץ 7.

אני פה כדי לספר לכולנו, עם ישראל, על אבידה עצומה שהתרחשה הבוקר לעמנו.

הרב אלישע, היה איש שכולו למען עם ישראל, איש אשר רוח בו, גאון עצום, ישר דרך, חריף ורך בד בבד, שאת כל כולו נתן לעם ישראל, באהבה, בהתנדבות, בחיוך, בשמחה ובתחושת שליחות, מתוך הבנה עמוקה לכך שאנו פה בעולם כדי לעשות, לקדם, לבנות, לעזור..
רק לא בשביל עצמנו.

הרב אלישע היה דמות מיוחדת להמוני אנשים, והמדהים הוא שכל אחד הרגיש שהוא בראש מעייניו של הרב.

אני כותב הרב אלישע, אבל מהפעם הראשונה שפגשתי אותו בגיל 15, הוא ביקש ממני רק דבר אחד, ‘קרא לי אלישע, בני’ זה הכי יכבד אותי.

וככה מצאתי את עצמי נער בן 15, מבולבל, שרק יצא מהעולם החרדי, במרכז חייו של איש ענק רוח שכזה.
והוא מאז חיבק אותי.
גרנו אז אבי ואני תקופה קצרה בקרית משה, והרב אלישע ידע שקשה לי לתפקד, להרים את עצמי..
אבי חלה אז , ואני הייתי צריך לתפקד כאחראי בבית, בד בבד שאני מנסה להבין לאן פניי מועדות בחיי.. מי אני, מה אני וכו’
הוא היה מתקשר אליי בוקר בוקר! לפעמים 5-6 שיחות בבוקר, לוודא שקמתי, לזרוק לי מילה טובה, לשאול אותי איך אני מרגיש, להתעניין בשלומו של אבא..
בוקר אחד, באחת השיחות השגרתיות שלנו, הרב הציע לי: ‘אולי תסכים להיות חברותא שלי? לא למדתי הרבה זמן עולת ראיה..אתה מעוניין? ‘
חשוב לציין שלא ממש הייתי בראש של לימוד באותה תקופה, וכל משפט כתוב היה נראה לי כמו חלום בלהות, משו מתיש וחסר טעם..
ואני ברוב טיפשותי פרסתי לו את הלו”ז “הצפוף” שלי.. ניסיתי לברוח מזה..
מה עשה הרב אלישע? הרפה! “אתה צודק”, אמר לי ..
אם יהיה לך פנאי , אשמח לקבוע איתך זמן קבוע ללימוד.
אחרי שבועיים , עוד שיחת בוקר שגרתית שלנו, אמרתי לו “אני מוכן ללמוד..אבל לא מתחייב על קביעות”
“בשמחה” אמר לי (בכלל “בשמחה” היה מטבע הלשון שלו,לכל דבר)
אבל..המשיך הרב, בשבילי זו קביעות..אם תוכל תגיע.

והתחלנו, יום שלישי, 17:15 בבית וגן, עולת ראיה, אלישע ואני..
והוא ידע מה לבחור, חתיכת ספר, על הנושא שהכי התקשיתי בו, נושא התפילה..
והתמכרתי. לא לעולת ראיה, לאיך שהרב אלישע מלמד עולת ראיה.
הוא היה מכין דף מקורות (קבוע לכל שיעור) והתייחס לחברותא , משל הוא בא להעביר שיעור למאות אנשים..
באותה הרצינות.
והחברותא המשיכה, במשך 4 וחצי שנים..יום שלישי, בשעה הקבועה, לא משנה איפה..
עד כמה לא משנה איפה? הסיפור הבא יעיד.

בסוף השמינית, עבדתי ברולדין בממילא, בתור אחראי דלפק.
את ימי שלישי הגשתי כאופציה רק בבוקר, כי ..הרב אלישע מחכה.
שלישי אחד ב 6 בבוקר אני מקבל טלפון מהאחמשית, שמישהי הבריזה ממשמרת ערב, והיא חייבת אותי הערב.
ניסיתי לבקש, שיבקשו ממישהו אחר.. ובקיצור, הייתי חייב להגיע.
התקשרתי לרב אלישע, להתנצל שלא אוכל להגיע, אך הוא לא ענה.
השארתי לו הודעה במשיבון שחייבים אותי בעבודה, ולא אוכל ללמוד איתו היום.

הלכתי לעבודה..

17:10 קורא לי הבוס שלי, ואומר לי שמישהו מחכה לי בחוץ.
יצאתי, והרב אלישע עומד שם עם עולת ראיה ודף מקורות..
“באתי ללמוד עם החברותא שלי ” אמר לבוס שלי,
“זה אפשרי”, שאל אותו? “זה קביעות שלנו כמה שנים..אני מוכן לשלם לך על השעת עבודה שלו..”
והבוס כל כך התרגש, שאמר בשמחה.
לקח לנו שולחן פינתי, והצטרף אלינו ללימוד.
אחרי הלימוד אמרתי “תודה” , אך הרב אלישע לא קיבל..
“על מה אתה מודה לי?” “בסך הכל לא רציתי לפספס את החברותא שלי”

זה סיפור קטן על מי היה הרב אלישע, ואין לי ספק שלא רק בשבילי, אלא בשביל רבבות!! יהודים בעם ישראל.

רק בפורים היה אפשר לראות קצת מההערצה של עם ישראל על כל גווניו,למי שהיה אחד בדורו!.
מאות אנשים מכל הארץ היו מגיעים רק כדי לראות את הרב אלישע “מבושם” , יורה דברי תורה מהנסתר ומהנגלה , עם החיוך, אוי החיוך..האוהב כל כך , המאושר כל כך.

בכל מה שהיה קשור לתורה הוא היה אש יוקדת,חריף ושנון,
אך כל מה שהיה קשור לנפש האדם, הוא היה רך כחמאה..

לפני כמה שנים, כשהקמתי את העמותה לזכר חבר שנפל ב”צוק איתן” –
“המשמחים של ליאל” , עלו לי המון שאלות..
האם לסרב לבנות שרוצות להתנדב בשירה? האם לשמח גם ערבים? האם לחלק את הקבוצות לבנים ובנות בנפרד? ועוד מלא תהיות..
כשהגעתי לרב אלישע לחדר של הרב דני ב מכון מאיר – המרכז ללימודי היהדות בישראל , הוא ישר הרים את קולו ואמר לי בחיוך גדול,
“מה השאלה?? זה ישמח אנשים? אז זה קודם לכל!
אתה יודע איזו זכות זו לעלות חיוך לפניו של אדם מיוסר?
הלוואי ולי היה קול יפה, הייתי מצטרף אליכם!! ”

הרב אלישע העביר עשרות!!! שיעורים בשבוע בכל חלקי הארץ.
משדרות ודימונה, עד קרית שמונה וצפת.

הקמת והצלחת הגרעינים התורניים היו בנפשו
והוא כיתת את רגליו ימים שלמים למען הפצת התורה במקומות הכי לא “מושכים”..
בחורים הכי רחוקים.. כי הרי זה חלק מארץ ישראל!

מי לדעתכם העביר שיעור קבוע בתחנות מרכזיות בארץ?
ברור! הרב אלישע!

מי היה קונה סוכריות בטעם מנטה ומחלק למנקי רחובות?
ברור! הרב אלישע!

אני איבדתי היום אבא, מורה דרך, מדריך לחיים..

עם ישראל איבד חתיכת רועה צאן, שעשה זאת באהבה ובענווה עצומה, עם חיוך ענק על הפנים, ותחושת שליחות תמידית.

הרב אלישע חיים בן בלהה ברטה זצ”ל

יהי זכרך ברוך!

“הגיע זמן גאולתנו, ולצרותנו תאמר די..”

שנזכה..