מרגישה צורך לשתף בדברים שכתבתי לתלמידותי במדרשה על הרב אלישע, כמה שעות לפני הלוויה, כדי שגם הצעירים יזכו לחוש את אורו.
הרב אלישע וישליצקי
איש אשר רוח בו
בדור הזה התהלך איש לפני האלוקים
איש שכל צעד בחייו
היה מתוך שליחות ולשם השליחות בלבד
לא עניינו אותו תפקיד , תואר או משרה (זה אפילו עשה לו רע)
אלא רק למלא עולם בתורה באורה
ללא משרד או מקום עבודה נח
כיתת רגליו צפונה ודרומה להיכן שרק מישהו ביקש
גם אם לרומם רוחם בתורה של מספר אנשים חמש או שש .
לא חיפש מעמד ואפילו לא הרגשת שליחות או המשמעות .
אלא פשוט להיות פועל עם אל
עם ישראל ולמען גאולת רוח ישראל .
ואלו היו מחשבותיו רעיונותיו שיחותיו הרגשותיו ומעשיו .
לא התוצאות נתנו אצלו את הערך לדרך
אלא הישר ,האמת , הטוב והדבקות במידותיו של מי שכולנו שליחיו
ללא כל התחשבנויות
כל כולו כלליות.
בעם הפשוט ראה את הטבעיות הנקיה והיופי הפנימי
במעשים הקטנים היומיומיים בין אדם לאדם ראה את הגודל והגדלות .
בסיבוך ובמורכבויות ידע לראות את מגמותיו של ה’
ואת פעמי המשיח .
איש אמת ושלום באמת בכל מצב
ואצלו הם הלכו שניהם יחדיו
כי ראה בכל אדם ובעם את המהות את הנשמה
ממש כך ולא כשאיפה או
סיסמא
כל אדם מישראל גדול כקטן ( לא היה כזה אצלו) אהב באמת, כאיש משפחה לו.
היה בקיא וגדול אמיתי בתורה
והתרחק מכל הדר וגדלות שהיא יכלה להביא לו.
לעצמו לא ביקש כלום
לא חומרי לא רגשי ולא נפשי, עבד ה’ בכל חלקי גופו ונפשו
ממש באהבה גדולה אמיתית ,
באמון ובאמונה בעם ישראל ובתחיית ישראל בארצו,
כמו המילים שעליהם חזר לא מעט פעמים בשיחותיו ואותם חי כל רגע בחייו ,
“ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזורח”
ואולי כך היה מנחם אותנו עכשיו….