בן אדם קובע הופעה בתאריך כלשהו בלוח
ואין לו מושג מה יקרה עד אז.. ואיך יעבור עליו אותו שבוע ובאיזה אנרגיות הוא יגיע?
כג טבת, 2.1, תיאטרון תמונע
ולא יכולתי לדעת
שכמה שעות לפני שאני אעלה לבמה
תיסתלק מהעולם נשמה גדולה ויקרה כל כך
הרב אלישע וישלצקי
עבור חלק מכם בטח מדובר בשם יקר ואהוב
ועבור חלק מכם בטח מדובר בשם לא מוכר-
כי למרות שהוא היה אחד הרבנים המשפיעים והפועלים רבות לאיחוד העם שלנו- ענוותנותו רבתה מפועלו.
עניו כזה שבספרים שהוא חיבר- שמו לא התנוסס. כי עניינו אותו התכנים שהביא שם לא הקרדיט והכבוד שהיו ראויים לכותב שכמותו.
בכלל, הוא ביקש שיקראו לו ‘אלישע’ ולא ‘הרב’..
עניו כזה שיכל לנסוע את כל הדרך לדימונה
(הוא היה חבר נפש של אבא)
וכשאמרו לו שאבא ישן- להסתובב מיד ולחזור לאוטו.. בלי לגשש אפילו אם הוא צריך להתעורר מתישהו..
הענווה שלו הזו מתבטאת גם בשם בו היה מכנה את מה שהעם מכנים “עיירות הפיתוח” הרב אלישע קרא להן באהבה “העיירות הטבעיות” כמו ביקש לומר-
הן ילמדו אותנו מה ישר וטוב..
הרב אלישע היה “קופץ” אלינו הביתה בכל הזדמנות: מימונה, שיעור או רק קפה על הדרך
וכשאני כותב “קופץ” אני מתכוון שהוא היה נמצא ביום אחד במצפה רמון, בבית שאן ובנתיבות פשוט כי עם ישראל היה צריך.

וכשנשמתו הנפלאה לוותה אתמול לבית עולמה
אני עשיתי בלאנס..
אבא כתב לי: הרב אלישע היה רוצה שתופיע.
נתתי לאנרגיות האלה ולמה שהם חוללו בי להיות איתי בהופעה.
היו שם דמעות וגעגוע
וגם שמחה.
כי תמיד כשפגש בי מנגן הוא היה מברך אותי:
שתזכה לשמוח, לשמוח באמת! ומתוך כך לשמח.

אבד צדיק מן הארץ. תהה נשמתו המאירה מליצת יושר על כולנו
ונהיה אנחנו לאורו-
אוהבים יותר, טובים יותר וענווים יותר.

השיר שהקדשתי לו אתמול בהופעה – “רננו צדיקים”.