ענוותנותו של רבינו

1. אנחנו מכירים את דפי המקורות העמוסים של רבינו.
אותם דפים שהיה קורא מתוכם מקור אחד, אולי שניים, ואז מפליג בדברים שיועילו לציבור בהתייחס למצב האומה.

אבל לא תמיד היה כך.

זכורני כשלמדנו איתו (לימוד משותף…..) ב”כולל מר”ץ”, שהיה יושב איתנו עם דפי A3 עמוסי מקורות, ולומד מקור מקור, בלימוד מעמיק שמנתח ומפצח את המקורות אחד אחד. כך בנה איתנו מהלכים שלמים באמונה וביראת שמים מתוך לימוד מעמיק.

לעיתים ישב איתנו שעה שעתיים, והיו שנים שישב איתנו מספר שעורים במשך בוקר שלם.

בנוסף, כמעט ולא נגע בנושאים ש”על הפרק”. צריך להתעסק בכוחות הנפש. לא בהווה החולף.

בהמשך הסגנון השתנה.

שיעורים קצרים יותר, מבוססי מקורות, אבל פחות לימודיים.
בהתחלה תמהתי על השינוי.

אחר כך הבנתי.

ענוותנותו הובילה אותו לרצות להגיע לכמה שיותר מקומות בארץ, לעזור ולסייע לכמה שיותר קהלים, מין רצון להיות בכל מקום שרוצים/צריכים אותו כל הזמן, ובנוסף לכך להתאים עצמו לקהל השומעים, גם אם אינם תלמידי חכמים.

2. לא פעם היה שואל אותי מה אני מתאמץ להגיע לשיעורים שלו.
“תתקדם הלאה. תלמד אצל הרבנים הרציניים.”

אמנם הלכתי גם ללמוד אצל רבנים אחרים.

אבל ידעתי שיש דברים שאוכל לקבל *רק* אצלו.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *