“שומע, הקצין, אני יודע שאנחנו באמצע קורס.. ואין יציאות.. אבל… הרב שלי נפטר, אני חייב לצאת להלוויה. אין סיכוי שלא.. אין סיכוי!”
אחרי דקה יהודה מגיע, עם אותה בקשה בדיוק ועם אותו העצב בעיניים.. לרגע אני רואה את הקצין מהרהר, אני הרי למדתי במצפה רמון והוא בישיבה אחרת אז איך הוא הרב של שנינו?
כשנתנאל מגיע הוא כבר ממש מבולבל…
שואל אותי – “איך יכול להיות שכל אחד ממכם מישיבה אחרת והרב של שלושתיכם נפטר?!” ואני לא יודע מה לענות לו… איך יכול להיות באמת? אני מהדרום, הוא מהמרכז והוא מהצפון… והרב אלישע הרב שלנו, של כולנו!
כולנו מרגישים תלמידיו, כולנו מחוברים אליו ואוהבים אותו כ”כ! אבל איך אפשר להסביר את זה לקצין שלא פגש.. שלא הכיר… איך אפשר להסביר מי היה הרב אלישע?? ואז בהלוויה אתה פוגש תלמידים מכל הארץ.. ומבין שהרב אלישע היה ראש הישיבה של כולנו. ראש הישיבה הגדולה ביותר. ישיבה שנמצאת בכל ארץ ישראל. בדרום, במרכז ובצפון..
