1. נוסעים במסלול הרגיל- דימונה משם לערד ממשיכים לאופקים.
הרב מחליט להמשיך לנתניה. מתחילים נסיעה ובאיזור בית קמה נגמרת הסוללה של הפלאפון, אין וויז.
המטען לא היה טוב. אמרתי לרב: “עד נתניה אנחנו יודעים להגיע, אבל איך נגיע למיקום המדויק?”
הרב אמר לי: “בע”ה נגיע”. החלטנו להמשיך למרות שהפלאפון שלי כבוי ובפלאפון של הרב כמובן שאין וויז..
כאשר ירדנו במחלף של נתניה אני שומע מהרמקולים: ” עוד 200 מטרים פנה ימינה”
וכך הוויז מוביל אותנו עד המקום, והפלאפון שלי כבוי!
כשהגענו, אמרתי לרב: “הרב אני מפסיק להסיע אותך, זה מפחיד אותי!”
הרב חיבק הוציא אותי החוצה והתבדח על העניין….
*הרצון של הרב להיות עם כולם בכל מקום, גורמת גם לוויז “לשאוב כוחות מהאין”…*
מעשה נוסף:
2. כאשר היינו בסבב בצפון, עוברים ממקום למקום הרב פוגש זוג לפני חתונה שהאבא לא מסכים לחתונה. לאחר שיחה שהייתה הרב אומר להם שבשבוע הבא ישוחח עם האב.
שבוע לאחר מכן בדרך לפגוש את האב על כביש 6 לצפון, הייתי עם רכב מאוד חדיש ופתאום הרכב מפסיק לעבוד. לא ברור מה קרה, נעצרנו כ-200 מטרים לפני תחנת הדלק. סייעו לנו והגענו לתחנה. הגיע ילד קטן וביקש מהרב להשלים מניין. הרב הגיע למניין. החזן היה האבא…
*הרצון העז של הרב לחבר חיבורים סידר גם את המציאות…*