מתוך שיעורו השבועי של הרב שמעון כהן.

יש לנו מחויבות פנימית לשוחח על הדמות הגדולה שנסתלקה מאתנו לפני כיממה – מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי זצ”ל. אם הייתי מכנה אותו כך – “מורנו ורבנו” – בפניו, הוא בודאי היה מתקומם ומוחה בתוקף. רצונו היה שיקראו לו בשמו ‘אלישע’, בלי תארים למיניהם. מבחינתנו הרב אלישע היה חלק מהחבורה. הרב אלישע העביר שיעורים לאלפים, ובכל זאת מבחינתו, נדמה לי שמעולם לא העביר שיעור, הוא רק “למד בחבורה” עם הנוכחים בחדר. מעולם לא שמעתי את הרב אלישע מדבר על ‘שיעור’ שהעביר, תמיד הוא דיבר על ‘לימוד משותף’. עובדה זו שייכת לתפיסה הכללית שלו בנוגע לאופן שבו צריכה להופיע תורה בישראל – תורה מופיעה בחבורה.