כתלמיד בין תלמידיו הקרובים במשך יותר מעשרים שנה עוד מימי מרכז הרב נפלה בחלקנו הזכות הגדולה ללמוד מהרב שבוע אחרי שבוע במשך שנים רבות. ללמוד לברר ולהתייעץ.
פחות הכרנו את הסיפורים הנפלאים שהובאו כאן בחיבורים למקומות שונים בעם ישראל- ידענו שזה קיים. אבל הכרנו את הרב מקרוב באישיותו בדרכיו. אבל בעיקר ספגנו את תורתו את משנתו. ועל כך אין גבול להכרת הטוב והתודה והזכות הזו.
אחת הנקודות המרכזיות מעבר למידות ומעבר לאהבת עם ישראל ומדינתו. היתה תורת חיים. לא רק תורה של ספר אלא תורה שחודרת לחיים ותובעת בעיקר מתלמידי חכמים.
אחת הנקודות המרכזיות שהרב אלישע היה חוזר סביב פרשיות אלו היה המושג של קוצר רוח. קוצר רוח בתהליכים במיוחד בתהליכים של גאולה. היה אומר שלא לעמוד עם סטופר מבחינת סדר זמנים בגאולה. אף אחד לא אמר לנו מה המשימות ומה האתגרים שמצפים לנו ומצד שני לא ליהיות פאסיבי. האור החיים הקדוש אומר שעם ישראל לא שמעו אל משה כי לא היו בני תורה. וכאן הרב אלישע תמיד היה אומר:
ואיפה שיש בני תורה אין קוצר רוח? יש רוח? יש סבלנות?
מבחינתי זה משהו קטן מתורתו ואישיותו הגדולה-תביעה פנימית לשינוי ותיקון.
אני בטוח שדרכו ומשנתו ממשיכה איתנו. בכל תלמידיו הרבים. את התורה הזו, שכל כך זקוקים לה היום בחברה הישראלית. אישיותו ותורתו יתנו לנו כח לצעוד באתגרי הגאולה.