1. בהיותי תלמיד במרכז הרב לפני שנים רבות היה הרב אלישע מעביר שיעור כל יום חמישי בשעה 23:30 / 24:00 בלילה (לא זוכר במדויק, אך זה השעה), כל החדר היה מפוצץ בתלמידים, שיושבים ולומדים ומקשיבים בשקיקה לדברי אלוקים חיים של הרב אלישע. לרוב (וכך אני חוויתי את שיעוריו) היו מתחילים בצורה שקטה, עדינה, טון רגוע אך לאט לאט ככל שהרב הגיע לנקודה שדורשת חיזוק, הארה, תמיהה הרים את קולו, חידד בצורה ברורה את הנקודה החשובה שדורש תיקון, ובירור נוסף מתוך עוצמות גדולות וחזקות שדרשו אמיתות, פשטות וענווה..אני לא אשכח שפעם הוא דיבר לפני פורים, שוב שיחה שהתחילה כרגיל בענווה גדולה של אמירה: אין צורך לקום, אמרו לי לבוא לדבר, ללמוד איתכם ביחד משהו, ככה כאילו מדובר בפשוט עם רגיל וככה לאט לאט השיחה מדברת על כלל ישראל ומצוות היום – ואז שהרב נגע בעניין המשלוח המנות הוא הרים את קולו ואמר: אולי תחשבו על הזקן / הזקנה אצלכם בבניין, או בבניין ממול שהוא עררי, ולבד ואף אחד לא התייחס אליו כבר כמה חודשים ותעלו אליו ותדפקו בדלת ותתנו לו את המשלוח מנות עם חיוך וחג שמח??!! למה רק לתת לחברים הקרובים ולאנשים שטוב לכם איתם?? הקול שלו היה כל כך אמיתי, חזק שהוא נכנס ללב ואנחנו החלטנו לתת בזכות זה משלוח מנות למנקה של הרחוב, שהיה מופתע, וכל כך שמח שבאתי עם הבנות שלי מחופשים אליו עם משלוח מנות, היה לו אור בעיניים והוא אמר תודה רבה ואמרנו לו גם, תודה לך וחג שמח!! זה הרב אלישע, כולו כללי, רואה וחושב על כולם.

2.כוחה של תורה, כשהייתי במרכז בדיוק בזמן שהחל משבר בישיבה והחלו לדבר על פיצול וחלוקה של שני מחנות הרב שפירא והרב טאו (בלי להיכנס לסיבת המחלוקת) כל התלמידים בישיבה היו מבולבלים, סוג של רעידת אדמה, הלימוד לא היה אותו לימוד, היו המון שיחות בחדרים, חוסר הבנה לאן הולכים וכו.. ואז – ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול (זה לפני 22 שנה) הרב אלישע קרא לכולם לשיחה והוא דיבר שוב חלש, התחיל לומר כמה מילים אבל אז הוא שאג: *תורה שלמדתי באף – היא זו שעמדה לי* – תורה שלומדים תוך כדי צרה ויגון, דווקא מתוך ובגלל הקושי היא זאת שנשארת לאדם!!! איזה גדולה, איזה כוח של תורה, במציאות שבטוח היתה זעזוע גדול גם עבור הרב – הוא שידר לכולנו!! *להמשיך ללמוד תורה, במלא המרץ, גם כשקשה, גם כשכואב – זאת התורה שתעמוד ותישאר ותוכיח את האמונה והחבור לאמת* זוהי גדולה של רב גדול, ועוצמות נפש כמו של דוד המלך – עדינו העצני – עדין, ועניו, תמיד בצד, תמיד בבחינת מי אני ומה אני אבל מצד שני כשיש אמת וצריך לעמוד עליה אז להילחם , לגבור בעוצמות נפש גדולות מתוך חיבור לתורה. יהי זכרו ברוך ושנזכה ללכת לאורו באהבת ישראל ובחיבור לתורה בכל מצבי החיים