סיפורים אישיים

לפני כמה שנים אולי 6 אולי יותר בימי ההיערכות בקיץ הוזמן הרב אלישע וישליצקי לסיים את יום ההיערכות של המדריכות. רצינו שיחזק ויתן כוחות לפני

בן אדם קובע הופעה בתאריך כלשהו בלוח ואין לו מושג מה יקרה עד אז.. ואיך יעבור עליו אותו שבוע ובאיזה אנרגיות הוא יגיע? כג טבת,

הרב הוזמן לתת שעור בכוכב השחר בשלושים על הטייס יצחק רוזנפלד ז”ל. כשיצאנו שאלתי את מפקד הטייסת מה הוא אומר. ותשובתו היתה: “כזו רצינות לא

שנה שעברה בליל הושענא רבה הייתי בשיעור של הרב אלישע, אני לא זוכרת מה הוא אמר, רק שהנושא היה ענווה ושחשבתי שהוא האדם הכי מתאים

רבים כתבו אתמול, ובצדק, על הענווה האמתית של הרב אלישע וישליצקי. אבל לצד הענווה, היה גם עוז, לומר כשצריך אמת נוקבת, כפי שבא לידי ביטוי

סיטואציה מאוד אופיינית לרב אלישע: כנס לנוער סביב המאבק של הגירוש מגוש קטיף, אלפי בני נוער באולם דחוס, המנחה מזמין את הרב אלישע לדבר הרב

בכל חג פורים מאז פטירת אבי ז”ל הרב היה מתייצב בביתנו עם משלוח מנות. דווקא בפורים, כשכולם רוצים להיות במקומות של שמחה – היה הרב

אחד האסירים בכלא, סיפר לי שכולם עזבו אותו, הפנו לו גב וניתקו קשר ,ובמיוחד ביטלו את התורה שספג כל השנים. היחיד שבא לבקר אותו בכלא