סיפורים אישיים

תמיד היה אומר לאנשי שדרות: “אל תקשיבו לחדשות! למה אתם צריכים להקשיב לחדשות? אתם החדשות האמיתיות! זה שיש יהודים טובים שגרים בשדרות, זה החדשות! למה

1. בהיותי תלמיד במרכז הרב לפני שנים רבות היה הרב אלישע מעביר שיעור כל יום חמישי בשעה 23:30 / 24:00 בלילה (לא זוכר במדויק, אך

כשהייתי בישיבה התיכונית חגגנו בשנה אחת את ערב יום ירושלים במכון מאיר. אחד החבר’ה הגיע עצמאית וירד בתחנה איפה שהיום גשר המיתרים. ניגש אליו אדם

מה כותבים על אדם כל כך גדול שהלך? איך אפשר להכניס במילים את כל העוצמה הזו? בלי כלום אי אפשר, ויהיה זה בבחינת ‘מעט המחזיק

אני תלמיד צעיר שיעור א’ וכולם מסביבי מתרגשים ומתכוננים. ואני שואל על מה המהומה? “הרב אלישע בא בהפתעה, לשיעור קצר וחפוז”. בית המדרש מלא ולראשונה

“שומע, הקצין, אני יודע שאנחנו באמצע קורס.. ואין יציאות.. אבל… הרב שלי נפטר, אני חייב לצאת להלוויה. אין סיכוי שלא.. אין סיכוי!” אחרי דקה יהודה

הרב אלישע זצ”ל היקר האהוב והאוהב. איש של ענווה וקדושה. זכיתי להיות תלמיד של הרב אלישע, ואני רוצה לשתף אותכם קצת על דמותו המיוחדת, ועל

קצת מוזר לי לכתוב הרב אלישע *שלי*, הוא בכלל היה של כל עם ישראל. אבל יחד עם זאת הוא ידע להקדיש את הזמן גם לי,

ידו המתנוססת ביד רמה בענוה בעז בעצמה בכל מקום בארץ האבות מאחד את הלבבות אחרי לילה של נסיעות כיבוש הארץ לפחות הגיע אל קדמת ירושלים,

חייבת לשתף. הלב קרוע וכואב מהאבידה הגדולה. זוכרים שהרב הגיע לועידה הסניפית שעשינו? אז זה מה שהיה מאחורי הקלעים: בחיל ורעדה התקשרתי לרב לשאול אם