*בויקיפדיה כתוב שהרב אלישע וישליצקי, שנפטר אתמול, היה “מרבני הציבור הדתי-לאומי”. אבל זה הרבה יותר מזה. אולי כמה ציטוטים שקראתי וששמעתי בהלוויה בירושלים יסבירו את גודל האבידה. ניר אורבך: “עשרות שיעורי תורה בשבוע, מדימונה ושדרות ועד צפת וקריית שמונה, בכל שעה ובכל מקום. המנוע מאחורי עשרות גרעינים תורניים וחברתיים שהוקמו בפריפריה. אדמו”ר לא מוכתר, שנוסע אל תלמידיו ולא מחכה שיגיעו אליו”. הרב אבינדב אבוקרט: “לא הכרתי רב כמוהו. זן נדיר. הוא לא העביר שיעור, אלא ‘לימוד משותף’. הוא סירב להיכנס לשיעור עד שידאגו שהנהג מונית יאכל. הוא לא שתה באמצע שיעור לפני שווידא שכולם שתו. הוא בכלל לא בא ללמד, אלא ללמוד. לכן אמר דברים של הרב קוק באותו דיבור לוהט שבו היה מצטט את המוכר בקיוסק של שדרות”. משה זרצקי: “בתקופת המשבר בנעוריי הוא היה מתקשר אליי בוקר-בוקר, לפעמים 6 שיחות בבוקר, לוודא שקמתי, לזרוק לי מילה טובה, לשאול איך אני מרגיש. באחת השיחות השגרתיות שאל: אולי תסכים להיות חברותא שלי? התמכרתי. לא לספר שלמדנו, אלא לאיך שהוא היה מלמד אותו”. אור אלון: “הוא הצליח לגרום לכל אדם שדיבר איתו לחוש שהוא האדם החשוב והאהוב ביותר בעולם כולו. לא הייתי תלמיד שלו, אבל רציתי שהוא יערוך את חופתי. רציתי את האור שלו מתחת לחופה שלנו”. והבן, יונתן, ספד לו בהלוויה: “תמיד אמרת שכל אדם לא נברא אלא להועיל אחרים. לכך הקדשת את 64 שנותיך”. (סיון רהב מאיר)
