מה הוא היה עבורינו, נוער גוש קטיף

מהצהריים מנסה לכתוב משהו.. על מה הוא היה עבורינו, נוער גוש קטיף.
הרב הכי זמין. נגיש. נוכח.
עד היום אני זוכרת במיוחד את השיחה שלו. כשהוא.בא.לדבר איתנו בערב שאחרי המשאל מתפקדים. כשטלי והבנות נרצחו.
ישבנו שם, בטריבונות של המרכז בנווה דקלים.
לא יודעים מה להרגיש, מה לעשות? אם לשמוח או לבכות.
והוא, עמד שם ודיבר.
לא זוכרת שום מילה מהתוכן.
רק את הנימה. את הטון דיבור. את הרגש.
כמובן שהוא היה האדם הנכון במקום הנכון.
בערב הזה רק חיפשנו מישהו שיבין אותנו. את כל מה שעברנו עד לאותו רגע, ובאותו רגע.
וזה היה הוא.
מצד אחד כאב, מצד שני חיזק.
איכשהו מכל שיחה שלו הרגשנו הכי טוב בעולם…
כל פעם כשהיה צריך מישהו שירים טיפה את המורל, ויחבר אותנו לרוח, הוא הגיע.
תמיד זמין. עם תחושה שיש לו הכי הרבה זמן בעולם והוא פנוי בדיוק בשבילינו.
מאמינה שזה משהו שיאמרו עליו רבים.
התחושה הזו כאילו אתה האדם הכי יקר לו והכי חשוב..
האהבה והאש שלו זה משהו שנחרט בנשמה…
אדם גדול.
אבידה גדולה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *